אלקתנאני נ' סאסי שי שירותי כ"א בע"מ

פסק דין

1.זהו פסק דין בערעור על החלטת כב' הרשם (כתארו אז) ע. כפכפי, במסגרתה דחה בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטה לדחות בקשתו לביטול פסק דין, שניתן במעמד צד אחד לזכות המשיבה. הוחלט לדחות את הערעור, ולהלן הנימוקים.

2.המשיבה הגישה נגד המערער ושני נתבעים נוספים, תביעה בסדר דין מקוצר, לתשלום חוב שכירות שחב כלפיה, לטענתה, החייב העיקרי, מר אלקתנאני ג'הד, ע"פ הסכם שכירות. המערער ונתבע נוסף, נתבעו מכח ערבותם לחובות השוכר, ע"פ כתב ערבות, עליו חתמו.

ביום 22.7.10, ניתן פסק דין נגד הנתבעים, אשר לא הגישו בקשות רשות להתגונן עד אז. התובעת צירפה לבקשה למתן פסק דין, אישור על מסירת כתב התביעה ביום 24.3.11, לאדם בשם "מאלק", שהוגדר "קרוב משפחה", של המערער, וכן תצהיר של מבצע המסירה, במסגרתו העיד, כי מסר את כתב התביעה יחד עם מסמכים נוספים, ל"מאהר בנו של הנתבע הגר עמו ואשר למראית עין נראה כי מלאו לו 18 שנה".

ביום 21.10.10, הגיש המערער בקשה ראשונה לביטול פסק הדין, במסגרתו לא פירט, מדוע לא התגונן מפני התביעה, ואף לא טען, כי כתב התביעה לא נמסר לו במועד הנטען. הבקשה נמחקה בו ביום, בהחלטת כב' הרשם, במסגרתה נקבע "הבקשה אינה מתייחסת כלל לאישורי המסירה מכוחם ניתן פסק הדין וננקטו הליכי הוצל"פ. הבקשה במתכונתה, נמחקת".

ביום 10.11.10, הגיש המערער בקשה שנייה לביטול פסק הדין, כאשר בתצהיר שצורף אליה, העיד בין היתר: "מעולם לא קיבלתי את כתב התביעה נשוא בקשה זו...". המשיבה התנגדה לביטול פסק הדין וטענה, כי בוצעה מסירה של כתב התביעה וההזמנה לדין, בהתאם להוראות התקנון כעולה מאישור המסירה ומתצהיר המוסר. כן טענה, כי המשיב ידע על הגשת התביעה, משום שסמוך לאחר הגשת התביעה, הוטל עיקול זמני על חשבון המשיב בבנק הפועלים, ועוקל סך של למעלה מ-43,000 ₪.

ביום 25.11.10, ניתנה החלטת כב' הרשם ע"ג התשובה: "זכות תשובה למבקש תוך 10 ימים". המבקש לא השיב לתשובת המשיבה, וביום 5.2.11, החליט כב' הרשם לדחות את הבקשה, ונימק: "לאחר עיון בבקשה ובתגובה ובהעדר תשובה מטעם המבקש, לא מצאתי בסיס לבקשה לביטול פסק הדין. הבקשה אינה מתייחסת לאישור המסירה מכוחו ניתן פסק הדין ומעלה טענות שאינן קשורות לנסיבות מתן פסק הדין. גם טענות ההגנה כלליות ולא מתייחסות במפורש לחוב נשוא התביעה".

ביום 23.2.11, הגיש המערער בקשה לעיון חוזר, במסגרתה ביקש לשנות את ההחלטה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. בסעיף 5 לבקשה נטען: "ע"פ אישור המסירה המצ"ב, לענין הטענה הנ"ל (הטענה בדבר מסירת כתב התביעה למערער – ג.ג), כתבי בי הדין הנ"ל נמסרו לאדם בשם "מאלק" ולא ידוע כל פרט לגבי הנמען "מאלק" הנ"ל". יצוין ויודגש, כי לבקשה לעיון חוזר לא צורף תצהיר.

לאחר שהוגשה תשובת המשיבה, דחה כב' הרשם את הבקשה, בקובעו: "הבקשה מוגשת ללא תצהיר וללא כל הסבר מדוע הטענות האמורות לא נטענו מלכתחילה בבקשה ומדוע לא הוגשה תשובה לבקשה במועד, בניגוד להחלטה מיום 25.11.10. ככלל, הליך עיון חוזר אינו נועד לדיון נוסף בבקשות אשר נדחו לאחר הגשת תגובות. לפיכך, לא מצאתי כי קיימת תשתית משפטית לשוב ולעיין בהחלטה. הבקשה נדחית". הערעור הוגש על החלטה זו.

הצדדים ויתרו על טיעון בע"פ, והגישו סיכומי טענות בכתב.

3.לטענת המערער, שגה כב' הרשם, כאשר דחה את הבקשה, בנימוק שהוגשה ללא תצהיר, על אף שלבקשה לביטול פסק הדין צורף תצהיר. כן טען המערער כי בבקשתו לעיון חוזר, התייחס, הן לאישור המסירה בעטיו ניתן פסק הדין, והן לחוב הנטען בתביעה.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים כמפורט בסיכומיהם, סבורני כי יש לדחות את הערעור.

בפני כב' הרשם עמד תצהירו של המבקש, שצורף לבקשה לביטול פסק הדין, ואולם, כפי שפירט כב' הרשם בהחלטתו, תצהיר זה לא התייחס כלל לאישור המסירה, ואף לא לתצהיר המוסר שצורף אליו, אשר העידו, על מסירת כתב התביעה וההזמנה לדין, לבן משפחתו של המשיב, הגר עימו.

אמנם, במסגרת הבקשה לעיון חוזר, נטען בין היתר, כי "... לא ידוע כל פרט לגבי הנמען "מאלק" הנ"ל", אלא שטענה זו, הינה טענה עובדתית, אותה היה על המבקש לתמוך בתצהיר.

מעבר לאמור, הבקשה לא התייחסה כלל לתצהיר המוסר, בו נאמר כי כתב התביעה וההזמנה לדין, נמסרו לבנו של המערער.

מכאן, שלא נפלה טעות בהחלטת כב' הרשם, לדחות את הבקשה.

מעבר לאמור, עולה ממכלול המסמכים שבפני בית המשפט, כי למערער אין גם הגנה מפני התביעה לגופה. המערער לא כפר בעצם קיומו של חוב, בגין אי תשלום דמי השכירות ע"י החייב העיקרי, וטענתו הממשית היחידה נגד התביעה, בבקשה לביטול פסק הדין הייתה כי "... איננו חייב סכום התביעה.. מאחר והינו ערב בלבד, בעוד שהמשיבה לא הוכיחה כי עשתה את כל אשר בידה לעשות על מנת לגבות את זכותה מהצד השני, וגם לא מהערב האחר, דבר הנוגד כל צדק וכל דין". דא עקא, בכתב הערבות התחייבו הערבים מפורשות, כי: "ערבותינו הינה מוחלטת, אינה מוגבלת בכל סכום שהוא וניתנת למימוש אף בטרם מוצו הליכי גביית החוב מהשוכר ומוותרים בזאת על כל דרישה מוקדמת הנדרשת עפ"י חוק הערבות". המערער ערב כאמור לחיובים על פי הסכם שכירות. אין מדובר בערבות להלוואה מגורם שעיסוקו בכך, ועל כן המערער איננו בגדר ערב יחיד או ערב מוגן, וממילא לא חלות במצב זה, הוראות חוק הערבות המחייבות מיצוי הליכים נגד החייב העיקרי, קודם הגשת תביעה נגד ערב. המערער לא הצביע, על כל הוראת חוק אחרת, בגינה הייתה המשיבה מנועה מהגשת התביעה נגדו.

מכאן שיש לדחות את הערעור.

5.הערעור נדחה אפוא. משלא התקיים דיון בנוכחות הצדדים, ישלם המערער למשיב שכ"ט עו"ד בגין הערעור בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ב, 18 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.